נולד באיספהאן, עלה לארץ בגיל 14 ונקלט במעברה בקרית מוצקין ומשם עבר לבן שמן, קיבוץ גליל ים ולבסוף לקיבוץ בית אורן בכדי לקלוט בני נוער נוספים שעלו ארצה ילדי אירן ועירק.

נשוי לנאוה (לבית יוספיאן) אבא גאה לחמישה, שתי בנות ושלושה בנים, וסבא עוד יותר גאה ל12 נכדות ונכדים.

מדריך נוער, איש חינוך, פנסיונר של אגף האמנות בעיריית ירושלים, פעיל חברתי ואספן אמנות באופן כללי אבל חנוכיות היא אהבתו הגדולה ביותר.

נולדתי באיספהאן (אירן) ב-2.11.1934. בעקבות תפקידו של אבי בסוכנות היהודית, עליתי לישראל ב-5.4.1949 יחד עם אחי אלברט וילידי עירק בטיסה ראשונה מטהרן במטוס קטן מעל שמי בגדד – חלום שהתגשם. כתבתי על כך בהרחבה בספרי הראשון "מפרי הבוסתן" שתורגם לפרסית ולאנגלית – הקדמה ע"י הנשיא מר ראובן (רובי) ריבלין רצ"ב.

מתנגדים טענו נגד אבי (פעיל העלייה) כיצד הרשה לעצמו לשלוח אותי לבד לישראל (טרם מלאו לי 15 שנה), והוא ענה להם: "רציתי לשמש לכם דוגמא". אבי ניצל את קשריו הטובים עם השלטונות לטובת עליה מעירק דרך אירן, ומאוחר יותר עליית יהודי אירן (ראו בספר "רוח קדים" מאת שלמה הלל).

משדה תעופה ליד חיפה הגעתי למחנה מעבר (מעברה) בקריית מוצקין. אחרי כחודשיים העבירו אותי למוסד "בן-שמן". כעבור שבועיים עברתי להתגורר בקיבוץ גליל-ים: בקיבוץ עבדתי חצי יום, וחצי יום למדתי. בינתיים העברית שבפי השתפרה ונקלטתי היטב בארץ. אחראים העבירו אותי לקיבוץ בית אורן בכדי לקלוט בני ובנות נוער, ילידי אירן שהגיעו זה עתה לארץ. מהר מאוד הפכתי מנקלט לקולט. שהיתי בקיבוץ בית אורן כשנה וחצי.

רציתי להמשיך בלימודי, להתכונן למבחני הבגרות ולא להכביד על הקיבוץ. הצטרפתי להוריי שהגיעו לארץ וגרו בירושלים. בתחילה עבדתי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במשרד החוץ, ובבית ספר כצנלסון במשרות חלקיות. ארבע פעמים בשבוע נסעתי לתל אביב ועבדתי כמדריך נוער- במגרש משחקים  ספיר (קרוב לתיאטרון הבימה). בערבים לימדתי משחק במועדון בחסן-בק (גבול תל אביב-יפו) כך מימנתי את שכר הלימוד. פעמים בשבוע למדתי משחק בבית ציוני אמריקה בהדרכת מר משה הלוי מנהל תיאטרון אוהל. ולימודים אחרים במכונים שונים עד אשר הוסמכתי למדריך נוער ויכולתי לתרום עוד ועוד.

אציין חלק מפעילותי לנוער ומבוגרים בירושלים, הקמתי מגרש משחקים בטחנת הרוח בימין משה. תקציב לשיפוץ בית הנוער בשני צריפים  בקרית  היובל (בית מזמיל) לא היה, הכל תוקן בחינם על-ידי בעלי מקצוע חברי בית הנוער בהדרכתי. הנהגנו תעודות חבר שבעליהם נשאו בגאווה. ראו: בספרי השני: "מתחנות חיי".

בשנת 1963, כבקשת שר החקלאות מר משה דיין, קבלתי חופשה ללא תשלום מהעירייה וכקצין קישור צורפתי למשלחת ברשות לובה אליאב שיצאה לאירן לאחר רעש האדמה. כל הדלתות נפתחו בפני במשרדי הממשלה בטהרן בזכות אחי מאיר עזרי – שגריר ישראל באירן, בין פעולותיו בגמלאות: הקמת מרכז מרים ומאיר עזרי לחקר המפרץ הפרסי בחיפה.

רעייתי נאוה עזרי לבית יוספיאן, ילידת טהרן, הייתה מורה לעברית  שם. מאז עלייתה בשנת 1967 עסקה ועוסקת בהתנדבויות לעולים חדשים ואוכלוסיות חלשות בירושלים.

לפני מלחמת ששת הימים מוניתי מנהל אגף האירועים בעירייה, ואחרי המלחמה טיפלתי בחגיגות יום ירושלים ואיחוד העיר ."בירת הנוער": יום בשנה ירושלים נוהלה על-ידי בני ובנות נוער. בפעם הראשונה נבחרה נערה כראשת העיר ולה שני סגנים: ג'ורג' ע. מהעיר העתיקה ורענן דינור ממערב העיר. הכל אורגן באישור חברי מועצה וראש העיר מר טדי קולק.

הפקתי אלבום ציורים: "ירושלים בעיני צייריה" – ציור התלוי במוזיאון ישראל. "רחוב אגריפס"- צויר על-ידי הצייר אריה ארוך. ציירים אחרים ציירו את ירושלים המאוחדת הנראית בעיניהם. האלבום ניתן מתנה בידיי ראש העיר, מר טדי קולק, לאורחי העיר, והעתק בארכיון העיריה.

בכל שנה נערכו קורסי השתלמות למדריכי קייטנות, בנוסף לערבי "כישרונות" בתחומי: כתיבה, נגינה, ריקוד, שירה וכו'. תעודות הוחתמו וניתנו לזוכים על-ידי גברת מרים אשכול, וגברת תמר קולק. בבתי ספר שונים קיימתי חוג למשחק שהתלמידים הופיעו בסופי שנת הלימודים. הוצאות התקליט שהופק והוצאות אחרות כוסו ממכירת כרטיסי הזוכים שהופיעו בבניני האומה. השיר "שקדיה פורחת" זכה במקום הראשון והושר על-ידי הזמרת רוחמה רז (זרגורי).

הנער שזכה בכתיבת שיר על ירושלים, הופגש עם נשיא המדינה, מר זלמן שזר, כפרס.

הייתי בין יוזמי "חוצות היוצר" שבבריכת הסולטן. ערכתי חגיגות שמונים שנה להולדת מייסד המדינה מר דוד בן-גוריון ברחבי העיר, ובתיאטרון ירושלים הפגשתי את הנוער עמו.

לפי פנייתי, עיתון "ידיעות אחרונות" פרס חסות על חלק מהאירועים לנוער ומבוגרים, והעיתונאי מר גדעון רייכר כיסה הכל באופן ראוי ומקצועי.

בצאתי לגמלאות המשכתי בפעילותי למען ירושלים בעזרת ראש העיר וקרן ירושלים. עודדתי אומנים ועולים חדשים וערכתי להם תערוכות. לבעלי אמצעים באירן הצעתי להקים בכל הארץ ובמיוחד בירושלים: בתי כנסת, גני ילדים, בתי ספר יסודי ותיכונים. בין השכונות: תל ארזה, גבעת המבתר, וגוננים (קטמונים). בשכונת גבעת מרדכי, בעזרת אחי הבכור מר מאיר עזרי ז"ל, הוקמו בית-ספר ובית-מדרש על שם אבי ציון עזרי (כיום "נועם-ציון"), בית-כנסת ע"ש אמי חנה (חנום) עזרי, ועזרת נשים ע"ש אחותי אסתר עזרי (ויסקינד).

הייתי בין יוזמי הקמת רוטרי "ירושלים מרכז", ובשנים 1996-97 אף שירתי כנשיא הארגון. הצטרפתי לארגון לבקשת היו"ר העולמי של יוצאי מרוקו מר סם בן שטרית, למרות שלא נולדתי בצפון אפריקה. בין היתר מצא חן בעיני ייסוד קרן מלגות לכל הסטודנטים מכל העדות (הסכום שחולק למלגאים עד שנת 2019 היה כ-35 מיליון ₪)

הייתי שותף בהקמת ארגון "א.ב.א" יוצאי אירן בוכרה אפגניסטאן ופעולות נוספות. רצ"ב

בשנת 2014 הקמתי יקב קטן ומשפחתי לטובת הפקת יין לשימוש עצמי בשיטה מסורתית בהרי ירושלים.

בשנים האחרונות הוצאתי לאור שני ספרים, "מפרי הבוסתן", "מתחנות חיי"